בס"ד
  1. (א) באתי1לגני אחותי כלה2. ומביא כ"ק מו"ח אדמו"ר בעל ההילולא מ"ש במדרש3 בפירוש באתי לגני, לגנוני, למקום שהי' עיקרי בתחלה, דעיקר שכינה בתחתונים היתה, ואח"כ הנה ע"י החטאים, החל מאדה"ר, ולאח"ז במשך שבעה דורות, סילקו את השכינה מלמטה למעלה, ואח"כ התחיל אברהם להוריד את השכינה מלמעלה למטה, עד משה, שהוא השביעי, וכל השביעין חביבין4, שהוריד את השכינה מרקיע הא' לארץ, שזהו שאז נאמר הציווי ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם5, שהו"ע דירת השכינה בתחתונים. וענין זה נעשה ע"י עבודת בנ"י, כהדיוק ושכנתי בתוכם, בתוך כל אחד ואחד6, שממשיכים שתהי' השכינה שוכנת למטה. דהנה, כללות העבודה דועשו לי מקדש קאי על עשיית המשכן, שעז"נ7 ועשית את הקרשים למשכן עצי שטים עומדים, וכמבואר בארוכה בההמשך8 שעיקר העבודה היא לעשות משטות (שטים) דלעו"ז, שטות דעולם, שיהי' שטות דקדושה, וזהו גם ענין הקרשים, קרש אותיות שקר, היינו, שמשקר העולם יעמידו בנין שיהי' מקדש ומשכן לו ית'. וענינו בעבודה דכל אחד ואחד (ושכנתי בתוכם, בתוך כל אחד ואחד) הוא הקירוב לאלקות, שזהו שעיקר העבודה במשכן היתה עבודת הקרבנות, שהו"ע קירוב כל הכחות (כמ"ש הבחיי9), ובאופן שעולים עד רזא דא"ס10, ועי"ז נעשית אח"כ ההמשכה מלמעלה למטה, שזהו"ע נחת רוח לפני שאמרתי ונעשה רצוני11.

    (ב) ומבארבעל ההילולא בההמשך12, שכדי לעשות שמשקר העולם ושטות דלעו"ז יהי' ושכנתי בתוכם, הנה על זה היא המלחמה שנעשית ע"י בנ"י שנקראים צבאות הוי'13, וכפי שמבאר שבתיבת צבא ישנם ג' פירושים, שכולם ישנם בעבודת האדם למלא שליחות הקב"ה בעולמו. ולאח"ז ממשיך ומסביר ומבאר, שבשעת המלחמה, הנה כדי לנצח במלחמה, מבזבז המלך את אוצרותיו, אוצרות יקרים שבדרך כלל לא רק שאינו מבזבז אותם, אלא אפילו אינו מראה אותם, ולא רק האוצרות היקרים שנאספו בדור זה, אלא גם האוצרות שצברו אבותיו מדורי דורות. ועד שבענין בזבוז האוצרות נכלל גם שהמלך מעמיד את עצמו בסכנה כביכול, כדי לנצח במלחמה. והנה, בשביל נתינת האוצר מלמעלה צריך להיות גם כלי למטה, שזהו"ע האוצר דלמטה בעבודת האדם14. ומבאר שאע"פ שנתינת האוצרות היא ע"י פקידי החיל, הרי הכוונה בזה הם אנשי החיל שהם דוקא עושים את הנצחון, ומזה מובן שגם האוצר צריך להיות בכל אחד ואחד, שהרי כל ישראל, אפילו אלו שאינם פקידי החיל, הם צבאות הוי'.

    (ג) ומתחיללבאר15 ענין האוצר למעלה, ע"פ מאמר התקו"ז16 אור א"ס למעלה עד אין קץ ולמטה עד אין תכלית, וכפי שמבאר בסיום ההמשך17 שענין האוצר הוא שאוא"ס הוא למעלה מעלה עד אין קץ, אלא שכדי להבין את העילוי דאוא"ס למעלה עד אין קץ, מקדים לבאר הענין דלמטה עד אין תכלית, שהוא למטה מהענין דאוא"ס למעלה עד אין קץ, ומהעילוי דלמטה עד אין תכלית יובן העילוי דלמעלה עד אין קץ. ומתחיל לבאר הענין דלמטה עד אין תכלית כפי שהוא בענין התהוות העולמות (שזהו משנ"ת בסעיף השייך ליום ההילולא שלפנ"ז).

    (ד) און דערנאך איז געווען דער ציווי פון ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם, וואס דאס איז דאך דער ענין פון דירת שכינה בתחתונים. זאגט אויף דערויף בתוכם - בתוך כל אחד ואחד מישראל, אז ע"י העבודה, איז מען אים ממשיך, אז די שכינה זאל זיין שוכנת דא למטה.

    (ה) וואס כללות העבודה איז דאס אין דער ועשו לי מקדש כפשוטו, וואס דאס גייט אויף עבודת המשכן, וואס עיקר המשכן, איז ער מבאר בארוכה אין דעם המשך, איז דאך געווען דער משכן עצי שיטים עומדים, אז דער עיקר העבודה איז, אז פון שטות דלעו"ז דער שטות פון עולם, זאל מען מאכן דערפון די שטות דקדושה, און פון די עצי שיטים שטעלט מען אויף די קרשים, וואס קרשים איז דאך אויך אותיות שקר, אז פון שקר פון עולם, זאל מען אויפשטעלן א בנין, וואס ער זאל זיין א מקדש ומשכן4 לו ית'.

    (ו) וואס אט דאס איז אויך די כללות העבודה פון אידן, עס איז דאך בתוכם בתוך כל אחד ואחד, אז דורך דערויף וואס א איד איז זיך מתקרב, וואס דער עיקר העבודה במשכן איז דאך געווען די עבודת הקרבנות, וואס דאס איז דאך די קירוב כל הכוחות, ווי ער זאגט אין בחיי, ביז דאס איז עולה עד רזא דא"ס, איז מען וואס כדי אויף איבערמאכן5 פון שקר פון עולם פון שטות דלעו"ז זאל ווערן דערפון דער ושכנתי בתוכם, אט דאס איז די מלחמה וואס ווערט דורכגעפירט דורך צבאות הוי', וואס דאס זיינען אידן וואס זיי ווערן אנגערופן צבא השם. און ווי ער איז מבאר, אז צבא האט אין זיך די דריי טייטשן, וואס זיי זיינען אלע דא אין די עבודת האדם אויף דורכפירן שליחות הקב"ה בעולמו.

    (ז) און דערנאך איז ער ממשיך ומסביר ומבאר, אז בשעת המלחמה, איז אט דעמאלט אפילו אט די אוצרות יקרים, וואס ניט נאר אז מען איז זיי ניט מבזבז, אפילו מען וויל זיי ניט באווייזן, ניט נאר די אוצרות יקרים פון דעם דור, נאר מדורי דורות, און אויך די אוצרות שצברו אבותיו, איז בשעת עס רעדט זיך וועגן מנצח זיין די מלחמה6, איז אט דעמאלט דער מלך מבזבז אוצרותיו. ביז וואנעט, אז אין דעם בזבוז אוצרות, באשטייט אויך אט דאס, אז דער מלך שטעלט זיך אליין אויך איין כביכול בסכנה, אבי מען זאל מנצח זיין די מלחמה.

    (ח) נאר דאס וואס מען גיט דעם אוצר מלמעלה, דארף7 דאך זיין אויך די כלי דא למטה, דעם אוצר דלמטה, די עבודת האדם. און ווי ער זאגט, אז די אוצרות, אז אעפ"י וואס זיי ווערן געגעבן די פקידי החיל, איז דאך די כוונה די אנשי חיל, וואס זיי פירן דורך דעם נצחון, וואס דערפון איז פארשטאנדיק, אז אויך דער אוצר דארף אויך זיין בכל אחד ואחד, ווארום יעדער איד, אפילו די וואס זיי זיינען ניט די פקידי החיל, זיינען זיי דאך אבער אין צבאות הוי'.

    (ט) און ער הויבט אן מבאר זיין פריער דעם אוצר דלמעלה, ברענגט אויף דערויף אראפ, דעם מאמר התקוני8 זהר, אז אוא"ס איז למעלה עד אין קץ ולמטה עד אין תכלית, וואס ווי ער וועט מסיים זיין, איז דער אוצר איז דאס דער ענין וואס אוא"ס איז און ער איז פריער מבאר דעם למטה עד אין תכלית, ווי אזוי דאס איז אין התהוות העולמות, וואס דאס איז אין דעם סעיף וואס מען האט אפגעלערנט ביום ההילולא שלפני"ז.